Menu
לאחר תקופת נישואין של כחמש שנים, הגישה אישה תביעה כנגד בעלה בנפרד לבית המשפט לענייני משפחה. האישה ביקשה שבית המשפט יצהיר שוילה יוקרתית ורחבת ידיים הרשומה על שמו של בעלה, היא נכס משותף בר איזון ופועל יוצא מכך עתרה למכירת הוילה וחלוקת התמורה בחלקים שווים ועוד הוסיפה וביקשה שייפסקו עבורה דמי שימוש, בגין השימוש שעושה הבעל בבית מאז עזיבתה. טענות האישה נסמכו גם על הסכם ממון שנחתם בין הצדדים טרם הנישואין וגם מכח דוקטרינת השיתוף הספציפי שנקבעה בהלכה הפסוקה. האישה טענה שהשתתפה בבנית הבית, שילמה כספים רבים וכי שני הצדדים ראו את הבית "כבית חלומותיהם".
משרדנו ייצג את האיש וטענו בשמו כי בין הצדדים תלוי ועומד הסכם ממון שנחתם לפני הנישואין, המחיל על הצדדים הוראות מסויימות שלאורן לא ניתן לטעון טענה לשיתוף ספציפי. האיש טען שמימן גם את רכישת המגרש וגם את בנית הבית מכספים שהיו שלו לפני הנישואין ומהלוואות. עוד טענו שהאישה לא השתתפה במימון בניית הבית וכספים מסויימים שכן שילמה היו בגדר הלוואה.
בית המשפט לענייני משפחה לאחר ששמע את הראיות וחקירות בני הזוג ועדה נוספת, מכרה של האישה, שהעידה מטעמה בבית המשפט, דחה את התביעה לחלוקת הוילה היוקרתית ופסיקת דמי השימוש. בית המשפט קיבל את הטענה שלאור הוראות הסכם הממון לא ניתן לטעון טענה לשיתוף ספציפי וגם אם היה ניתן האישה לא הוכיחה השקעה או מעורבות בבנית הבית ומימונו. לאור זאת התביעה נדחתה תוך חיוב האישה בהוצאות המשפט, כאשר בית המשפט מקבל את הטענה שכספים מסויימים ניתנו על ידי האישה לבעלה לשעבר בהלוואה, ולכן הורה לאיש להשיב את ההלוואה לאישתו לשעבר.
