Menu
בתיק זה נטלנו על עצמנו משימה לא פשוטה.
התובעת חברה המספקת שירותי גיוס אשראי והנתבעות אם ובתה, שחתמו על הסכם לגיוס מימון אשראי ובנוסף מסרו המחאה בסך של 79,092 ש"ח לתשלום שכר הטרחה של התובעת. בשלב כלשהו האם שנקשרה עם חברת האשראי בהסכם חזרה בה מכוונתה ליטול הלוואה מהתובעת והודיעה על ביטול העסקה. בתגובה, חברת האשראי הגישה את ההמחאה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
הגשנו התנגדות שעברה לדיון בבית המשפט השלום בחיפה.
במשפט טענו שההסכם עליו חתמה האם שהייתה מעוניינת בקבלת ההלוואה, הוא הסכם לא ברור, מעורפל, חד צדדי לחלוטין שבוטל על ידי הנתבעת כדין, לאחר תקופה ארוכה בה התובעת לא עמדה בהתחיבויותיה ולא סיפקה את המימון. עוד טענו שסכום ההלוואה לא היה מוסכם וגם התנאים שצצו לאורך הדרך הצדיקו ביטול ההסכם. התובעת התעקשה על תשלום מלוא ההמחאה וסרבה לכל פשרה.
בפסק דין מנומק, נכון ומבוסס משפטית, בית המשפט השלום בחיפה דחה את רוב התביעה וקבע שהנתבעות ישלמו סכום מינימאלי שנקבע בהסכם. כמו כן התובעת חויבה בהוצאות המשפט, גם אם על הצד הנמוך.
חברת גיוס האשראי לא השלימה עם פסק דינו של בית המשפט השלום והגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בערעור נשמעו טענות הצדדים בדיון ואף נעשה ניסיון על ידי חברת האשראי להגיש מסמכים נוספים לראשונה במסגרת הערעור (ניסיון שנבלם). בית המשפט המחוזי דחה בפסק דין מנומק את הערעור שהגישה חברת האשראי, אישר את פסק דינו של בית המשפט השלום וחייב אף הוא את המערערת בהוצאות. פסק הדין שניתן בערעור מצורף אף הוא לאחר פסק דינו של בית משפט השלום
